אסדרה תעריפית או צריכה עצמית? איך בוחרים

כשמתכננים מערכת סולארית לעסק או למשק, אחת ההחלטות הראשונות היא באיזו אסדרה המערכת תעבוד — כלומר, מה עושים עם החשמל שהיא מייצרת. ההחלטה הזו משפיעה ישירות על ההחזר על ההשקעה.

אסדרה תעריפית: מוכרים את כל החשמל

באסדרה תעריפית כל החשמל שהמערכת מייצרת מוזרם לרשת, ובעל המערכת מקבל תשלום על כל קילוואט־שעה לפי תעריף שנקבע לתקופה ארוכה. ההכנסה צפויה ויציבה, ואין קשר בין הייצור לבין הצריכה שלכם.

מתאים ל: גגות גדולים עם צריכת חשמל נמוכה — רפתות, לולים, מחסנים, מבני ציבור.

צריכה עצמית: חוסכים בחשבון החשמל

בצריכה עצמית החשמל נצרך במקום, בזמן שהוא מיוצר. כל קילוואט־שעה שהמערכת מייצרת הוא קילוואט־שעה שלא צריך לקנות מהרשת. מכיוון שמחיר החשמל לצרכן כולל גם רכיבי רשת ומערכת, החיסכון לכל קילוואט־שעה יכול להיות גבוה מהתעריף שמקבלים על מכירה.

מתאים ל: מפעלים, בתי קירור, מרכזים מסחריים ועסקים שצורכים הרבה חשמל בשעות היום.

אסדרה משולבת

לנכסים רבים יש גם צריכה משמעותית וגם גג גדול מהצורך. אז אפשר לשלב: חלק מהמערכת עובד בצריכה עצמית, והחלק האחר מוכר לרשת. כך מנצלים את כל שטח הגג וממקסמים את התמורה. בפרויקט שביצענו בקריית חינוך בשרון, למשל, שולבו כמה אסדרות על גגות שונים.

איפה נכנסת אגירה?

מערכת אגירה מאפשרת להעביר עודפי ייצור משעות הצהריים לשעות הערב, שבהן החשמל יקר יותר, ולהגדיל את חלק הצריכה העצמית. במפעלים עם שיאי צריכה היא יכולה גם להוריד את עלויות השיא.

איך מחליטים?

ההחלטה הנכונה דורשת ניתוח של פרופיל הצריכה לפי שעות ושל מבנה התעריפים העדכני. זה בדיוק מה שאנחנו עושים בבדיקת ההיתכנות — השאירו פרטים ונעשה את החישוב בשבילכם.